עם כניסתה של הבנייה הניידת לארץ והמודעות ההולכת וגדלה ליתרונותיה הרבים, הופכת היכולת לרכוש דירה או בית לזמינה הרבה יותר לאנשים משכבות שונות בישראל.
הבנייה הקלה עברה דרך ארוכה מתחילתה בראשית המאה הקודמת ועד לרמה הגבוהה ולאפשרויות המגוונות הטמונות בה כיום.
אין כל עוררין על כך, שהבנייה הקלה הביאה לפריצת דרך חשובה בבנייה הקלה בישראל ובעולם כולו.
קצת היסטוריה - הבתים הניידים הראשונים
בהיסטוריה מתועדים הבתים הניידים הראשונים כבתים של נוודים צוענים באירופה שנסעו עם בתיהם מחוברים לסוסים ממקום למקום בסביבות שנת 1800.
בארצות הברית הוקמו הבתים הניידים הראשונים בשנות ה -70 של המאה ה-19. אלו היו הקרוואנים שנגררו על ידי סוסים שהיו שייכים למתיישבים שנדדו כדי לחפש מקום ישוב שיספק להם פרנסה.
הבתים הניידים שמזכירים במראם את הבתים הניידים של היום התחילו להופיע בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
אלו היו בתים שנגררו ע"י רכבים ושימשו בעיקר כבתים זמניים בעת נסיעה או מסעות של מחנאות.
בתים נגררים אלו הפכו לבתים ניידים של ממש למגורים לאחר מלחמת העולם השנייה.
החיילים שחזרו הביתה מהמלחמה היו זקוקים לדיור, אך לא היו ברשותם האמצעים הכספיים לרכוש בית.
הבית הנייד היווה עבורם פתרון זול ומהיר למגורים וכן אפשר להם לנדוד בין מקומות עבודה שונים במדינות שונות.
משנות ה-40 של המאה הקודמת הפכו הבתים הניידים להיות גדולים
יותר – כשהרוחב הממוצע היה 8 מ' והאורך – יותר מ 20 מ'.
הבתים היו מחולקים לשלושה עד ארבעה חלקים במבנה הפנימי שלהם. עם הזמן גדלו הבתים הניידים עד כ- 30 מ' אורך ונבנו בהם גם שירותים ואמבטיה שלא היו קודם.
בשנת 1976 קונגרס ארצות הברית חוקק את חוק הבניה והבטיחות הלאומית, שחייב את בניית הבתים הניידים לעמוד בסטנדרטים מסוימים של בנייה. לאחר מכן, בשנת 1980 אישר הקונגרס לבנות בסטנדרטים אלו גם בתים ניידים למגורים.
מה צפוי לנו בעתיד?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משערת שבשנת 2048 האוכלוסייה בישראל תגיע לכ – 15 מיליון תושבים.
בהקשר של הבנייה, פירושו של נתון זה הוא, שצרכי הדיור בארץ יעלו בצורה משמעותית.
כיום, משך הבנייה הממוצע של דירה הינו כשנתיים, כשכושר היצור אינו עולה על 50,000 יחידות דיור לשנה.
לנתונים אלו יש להוסיף את הבעיה של המחסור החמור בכוח אדם לבנייה ואת הצורך לגייס עובדים זרים לשם כך.
כך, שענף הבנייה חייב היה למצוא פתרון מהיר להתייעלות כדי להקטין את הפער בין ביקוש הדירות לבין יכולת הבנייה בפועל.
הבתים הניידים הם אלו שמספקים את הפתרון היעיל, הנוח והמהיר למצוקת הדיור.
הבנייה מועברת לבנייה תעשיית במפעלים, שבהם מיוצרים הבתים הניידים המודולריים. ההערכות הן, שבעזרת הטכנולוגיה התעשייתית הזו, ניתן יהיה להגביר את כושר היצור של הדירות והבתים בישראל.
ידע וניסיון רב הצטבר בחו"ל לגבי בניית בתים ניידים, גם עבור בתים רבי קומות. מומחי הבנייה בארץ לומדים את התחום ומתחדשים כל הזמן ביישום שיטת הבנייה הזו בישראל.
עד היום הוסקו המסקנות הבאות מיתרונות בניית הבתים הניידים
– קיצור משך הבנייה בכ- 35%-65%
– יכולת שליטה טובה בתהליך היצור ובאיכות המוצר המוגמר
– פחות טעויות בבנייה ושיפור איכות הבנייה
– חיסכון בכוח אדם בתהליך הבנייה בכ- 50%-75%
– הספק גבוה יותר של בנייה ברמה של פי 3 עד פי 4
– בטיחות טובה יותר בתהליך היצור והבנייה
– הפחתת פסולות בנייה בשיעור של כ- 90%
– מזעור הנזק הסביבתי באתר הבנייה
– הרבה פחות רעש סביבתי בתהליך הבנייה
– לעובדי היצור יש שיפור בתנאי העבודה
אז מה למדנו?
– סוג בנייה זה מהווה אפשרות יעילה ומשתלמת כספית בנושא אספקת מבנים ניידים למגורים, למשרד, לאחסנה וכדו'.
– מבנה נייד נחשב כיום להשקעה נבונה
– ניתן לנייד את המבנה הנייד לכל מקום
– מבנים ניידים הולכים ומשתכללים עם השנים והפופולריות שלהם הולכת וגדלה. הם ממלאים את המשבצת של "חדשנות מבנית".
– הם חסכוניים באנרגיה וידידותיים לסביבה
– מיוצרים בטכנולוגיות חדישות המבטיחות דיוק ואיכות גבוהה של חומרי גלם ויצור, מבלי להתפשר על תכנונם החיצוני או הפנימי
– החומרים מהם עשויים הבתים הניידים הינם בעיקר פלסטיק, אלומיניום ופלדה. חומרים אלו נחשבים קלים יותר מהלבנים והטיח שהינם חומרי הגלם של הבנייה המסורתית.
בשל כך, ניתן לשנע את המבנים הקלים בקלות.
חשוב לציין גם, כי מחירם של חומרי הגלם של המבנים הניידים הינו זול משמעותית מחומרי הגלם של הבנייה המסורתית.
– מבנים ניידים המשמשים כמשרדים מאפשרים לבעל העסק לנייד את משרדו בהתאם לצרכי החברה ולצרכי העסק המשתנים.
– בעבר, היה תכנון ועיצוב דירות ומבנים הרבה יותר קשה, מסובך וארוך. העלייה במספר המבנים הניידים בארץ נחשבת כעליית מדרגה ביכולת המדינה לספק מבנים לצרכים שונים ומגוונים.
– עם כניסתם של המבנים הניידים לשוק הנדל"ן בישראל הופכת קניית דירה ובית לנגישה הרבה יותר לאנשים משכבות אוכלוסייה שונות.
